החלטה בתיק בש"פ 4533/12

           לפני בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.5.2012 (כב' סגן הנשיא ת' כתילי) בעמ"ת 33533-04-12. במסגרת החלטה זו נדחה ערר של המבקש על החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 19.4.2012 (כב' השופטת י' שיטרית) במ"ת 29212-02-12, להותיר את המבקש במעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בת"פ 29187-02-12.

כתב האישום

בכתב האישום, אשר הוגש ביום 16.2.2012, מיוחסים למבקש, לאביו, ולשלושת אחיו, שורה ארוכה של אישומים במסגרת פעילותם המשותפת: הפקת חומרי כרייה מקרקעות שאינן בבעלותם (פרטיות וציבוריות), הובלתם ומכירתם בניגוד לחוק. באופן כללי, לפי המתואר בכתב האישום, הנאשמים נהגו לאתר שטחים ובהם סלעים ואדמה הדרושים להם, ואז הגיעו עם כלי רכב שונים, ביצעו את הפעולות הנחוצות לשם הפקת הסלעים והאדמה, העמיסו והובילו אותם משם למכירה. פעילות זו התרחשה באופן תכוף, נרחב ושיטתי, בניהולם של המבקש ואביו, ומחזור העסקים של פעילות הכרייה הגיע לכ-8,500,000 מיליון ש"ח בין השנים 2006 ל-2011. מעבר לאמור, במהלך חיפוש שנערך בביתו של המבקש, נמצאו 2 אקדחים ותחמושת של כלי נשק שונים, ללא רשיון.

           נוכח הדברים, מואשם המבקש בעבירת כרייה שלא כדין (מספר רב של מקרים), עבירה לפי סעיף 111 לפקודת המכרות בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובאחריות בעל רכב, עבירה לפי סעיף 111ב לפקודת המכרות בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. מעבר לכך, מואשם המבקש גם בקשירת קשר לביצוע פשע (מספר רב של מקרים); גניבה (מספר רב של מקרים); הסגת גבול כדי לעבור עבירה (מספר רב של מקרים); הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע (מספר רב של מקרים); החזקת נשק; השלכת פסולת ברשות הרבים; מטרד לציבור ומרמה.

הליכי המעצר

בד בבד עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרו של המבקש (ושאר הנאשמים) עד תום ההליכים. לגבי המבקש ואביו, התנגדה המשיבה לשחרורם לחלופת מעצר. בדיון שנערך ביום 16.2.2012 בבית משפט השלום בנצרת הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניין המבקש. שלושת אחיו של המבקש שוחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בדיון שנערך ביום 13.3.2012.

ביום 19.4.2012, לאחר שהתקבל תסקיר מעצר, החליט בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. לפי האמור בהחלטה, שירות המבחן התרשם מן הערבים המוצעים והמליץ לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בביתו שבטורעאן, בפיקוחם של הערבים שהוצעו - אך, כאמור, בית המשפט לא קיבל המלצה זו.

           בית המשפט דחה את טענת בא כוחו של המבקש ביחס לקבילות הראיות שעל בסיסן יוחסה למבקש עבירת החזקת נשק. נקבע כי החיפוש שנערך בביתו, ובמסגרתו נמצאו כלי נשק, נערך לכאורה כדין. בית המשפט אף דחה את הטענה כי כלל אין ראיות לביצועה של כרייה בלתי חוקית, כמשמעה בפקודת המכרות. נקבע כי אין צורך בביצוע חפירה לצורך התגבשות יסודות עבירת הכרייה, וכי אפילו די בהובלת המחצבים, פעולה אשר ביצועה עולה בבירור מן הראיות לכאורה.

           בית המשפט קבע, כי חלקו המרכזי של המבקש במסגרת העבריינית, בצירוף הרשעותיו הקודמות בעבירה של תקיפת עובד ציבור ופציעה בנסיבות מחמירות, וכן בעבירות מטרד לציבור והשלכת פסולת ברשות הרבים, מגבירים את המסוכנות הנשקפת ממנו. עבירת החזקת הנשק המיוחסת למבקש מוסיפה על כך, ואף מקימה חזקת מסוכנות המבססת עילת מעצר עצמאית. נוכח הדברים ועל אף תסקיר המעצר החיובי, נקבע כי המבקש ישאר במעצר עד תום ההליכים כנגדו.

           גם לגבי אביו של המבקש התקבלה בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים. אביו של המבקש מרצה בימים אלו עונש מאסר בן 8 חודשים בגין הרשעתו בעבירות אלימות ובית המשפט אף ציין כי לחובתו גם מאסר מותנה בן 12 חודשים שקיימת חובה להפעילו במקרה דנן.

על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר על ידי בא כוחו של המבקש. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את הערר, וקבע כי המבקש יוותר במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע, כי נאספו די ראיות לכאורה להוכחת ביצוע העבירות המיוחסות למבקש וכי אין ממש בטענתו לפיה הראיות אינן מקימות את יסודות עבירת הכרייה שלא כדין. בית המשפט אף קיבל את מסקנות בית משפט השלום בנוגע למסוכנות המבקש, אשר מקימה עילת מעצר.

טענות המבקש

המבקש מבקש כי תינתן לו רשות לערור על ההחלטה להותירו במעצר עד תום ההליכים. בבקשתו, מפנה המבקש לפסיקה לפיה אמות המידה לקבלת רשות ערר בגלגול שלישי בהליך הפלילי הן מרחיבות בהשוואה לאלו הנהוגות בהליך האזרחי (למשל בש"פ 2786/11 ג'ריס ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)); אך מוסיף וטוען, כי אפילו לפי הקריטריונים הנהוגים בהליך האזרחי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)) יש לקבל את בקשתו, כיוון שהיא מעלה שאלות עקרוניות. המבקש הביא בפירוט רב את טענותיו, העובדתיות והעקרוניות, ואביאם כאן בקיצור.

           לעניין האשמתו בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, טוען המבקש כי הראיות החפציות לעבירה זו נמצאו במסגרת חיפוש לא חוקי בביתו. כלי הנשק נמצאו בתוך קופסה קטנה, סגורה, בתוך שקית ניילון סגורה שהיתה נתונה בתוך מערבל מזון שבארון המטבח של המבקש. לטענתו, מאחר והחיפוש שנערך בביתו בוצע כדי לאתר ראיות לעבירת הכרייה שלא כדין והעבירות האחרות הכרוכות בה, החיפוש במערבל המזון לא היה חוקי - שהרי היה ברור מראש שלא ימצאו בו מסמכים רלוונטיים לעבירות אלו. מעבר לכך, כעיקרון, סבור המבקש כי ראוי לבחון את קבילותן של הראיות כבר בהליך המעצרים, וכי יש להחיל על הליך זה הלכות שונות המאפשרות פסילתן של ראיות בלתי קבילות בהליך העיקרי.

           לעניין האישומים השונים בעבירות כרייה שלא כדין, טוען המבקש כי חומר הראיות כלל אינו מבסס את יסודות העבירה. לטענתו, עיסוקו הסתכם באיסוף סלעים מקרקעות פרטיות, בהסכמת ואף לבקשת בעלי הקרקע, והובלתם משם בהתנדבות ושלא לצורכי מסחר. המבקש טוען כי פעילות זו אינה מהווה כרייה שלא כדין, כיוון שהיסוד העובדתי של עבירת הכרייה דורש חפירה, כנלמד מהגדרת "מכרה" בסעיף 2(1) לפקודת המכרות, אלא שכלל לא התבצעה חפירה על ידי המבקש או מי מהנאשמים. המבקש סבור כי יש לקבל פרשנות זו לעבירת הכרייה ולא את הפרשנות שהציגו המשיבה והערכאות הקודמות, מאחר שיש לאמץ את הפירוש המקל על מי שאמור לשאת באחריות הפלילית; וכי גם אם תידחה עמדתו, הרי שנכון לראות בגרסתו כ"טעות במצב משפטי" אשר יש לקחת אותה בחשבון, בבחינת הראיות לכאורה, או לכל הפחות, בבחינת מסוכנות המבקש.

           המבקש אינו חולק על עצם קיומה של חזקת מסוכנות הנובעת מן האישום בעבירת החזקת נשק, אולם סבור כי גרסתו הסדורה בנוגע לנשק מפריכה חזקה זו. כמו כן, סבור המבקש כי שגו הערכאות הקודמות כשייחסו לו מסוכנות עקב הרשעתו הקודמת, נוכח נסיבותיה של אותה עבירה.

           לשיטת המבקש, בבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, הושפע בית המשפט ביתר שאת מקיומה של החזקה הסטטוטורית לעילת מעצר הנובעת מעבירת החזקת הנשק. המבקש טוען כי הלכה היא שיש לבחון לא רק את עצם קיומה של החזקת הנשק, אלא להתחשב גם בתכלית לשמה הוחזק הנשק. לגרסת המבקש, הנשק לא הוחזק לצורך ביצוע עבירה פלילית ואף אין ראיות לכך, ועל כן נסתרת החזקה הסטטוטורית. המבקש מוסיף ועומד על כך שבמקרים רבים בעבר שוחררו נאשמים בעבירות נשק לחלופת מעצר; והפנה גם למקרים של שחרור לחלופת מעצר במקרים של אישומים בעבירות של כרייה שלא כדין.

           מעבר לכך, המבקש טוען כי בית המשפט לא ייחס משקל של ממש לתסקיר המעצר החיובי, אשר כלל המלצה לשחררו לחלופת מעצר, ואף לא נימק מדוע בחר לנהוג כך.

דיון והכרעה